זוהי דוגמא נוספת לשלושת הדוגמאות שאיילה כהן מנתחת במאמר על השימוש של נורית זרחי בזוויות קולנועיות.
מלבד שתי השורות האחרונות שבשיר של ה"מישהו" שמתבונן בשניים, ניתן לראות את השיר מנקודת ראות של מצלמה שמצלמת באופן מכני וקולטת את השניים.
שני אנשים יושבים בבית קפה. בית קפה הוא מקום של מפגש חברתי שמח, בו מצטלבים מבטים. זוהי סיטואציה של חברה המבוססת על מילים ומבטים, על ראייה ועל שמיעה. אנו פותחים ערוצי מגע לאחרים ואחרים נפתחים אלינו.
בשיר, בולטת הסיטואציה בניגודה הפנימי: יושבים שני אנשים המוכרים זה לזה ומרוחקים זה מזה.
ארבעת השורות הראשונות בשיר מאפשרות היווצרות של קשר, הם יושבים זה מול זה, יכולים ליצור מגע- פיזי וגם רגשי.
בשורות אלו השניים יושבים יחד כפי שמתואר - " שני אנשים יושבים זה מול זה", אולם לחוד- "איש יושב בבית קפה ואישה מולו".
המילה "מול" מסמלת גם התנגדות, התמודדות מול משהו…
כשיש גבר ואישה הדבר נותן הקשר רומנטי, קיים סיכוי לאהבה בין הגבר לאישה.
השורה החמישית בשיר, מבשרת על שינוי- "היא מביטה ברחוב, הוא בשמיים"...
למרות מיקומם הקרוב, יש אפשרות פיזית לקשר עין אולם הם לא מביטים זה בזו , הם עיוורים זה לנוכחותה של זו.